אנחנו אמורים להסתובב פה בפסטיבל עם הילדים שעושים קעקועי חינה ואיפורי פנים, המבוגרים בחולצות הצבעוניות וכובעי הנוצות, עם תרועות ההמונים כשסלבריטאי מקרי עובר על הפלטפורמה, ועשרות הדוכנים שמכינים אוכל רחוב טרי.
אנחנו אמורים להתפעל מהתלבושות ולהתרגש מהמוסיקה, להדבק בהתלהבות של הפיליפינים שחוגגים פה ברחובות. אנחנו אמורים לפגוש את העולם ו...לאמר את האמת עשינו את כל זה! אבל עם הראש בקיר, כי אם אפשר בסטייל אז למה לא?
אחרי פחות משבוע בפיליפינים, שאת רובו בילינו בגסט האוס מהמם בשם Bohol Coco Farm (ממש בגסט האוס, ירד הרבה גשם) ובשיחות נפש עם דקלה ואושר חברינו החדשים, נסענו לפסיבל Sinulog-Santo Niño שנערך מידי שנה בעיר סבו, העיר השנייה בגודלה בפיליפינים. מונית – מעבורת- מונית לגסט האוס שהזמנו. אין מצב שנישן פה! שעה של אינטרנט – הכל מלא, ידענו מראש, בגלל הפסטיבל.
הולכים ברגל לכביש הראשים עם התיקים ותופסים מונית למרכז העיר. גסט האוס חדש לגמרי – אנחנו האורחים הראשונים! על הרחוב הראשי של המצעד! המזל איתנו, אין ספק.
חצי יום של פסטיבל מגניב ואנחנו לא מצליחים להחליט לאן להמשיך מכאן – צפונה לאי דמגטה? אולי דרומה לסיקיהור? מחליטים לחזור לבוהול – לחברים החדשים.
פחות מ-24 שעות אחרי שהגענו לסבו סיטי אנחנו נדחקים בשולי הפסטיבל שהתחדש בינתיים, מפלסים דרכינו אל מחוץ לאזור המגודר, למצוא שוב מונית. עם הראש בקיר, התיקים הגדולים על הגב, וחיוך ענק על הפנים.
