ל-Bohol Coco Farm הגענו הישר מארצות הברית. למעשה גם עכשיו, אחרי שבעה שבועות בפיליפינים, לב עדיין מונה את קוקו פארם בתור המדינה שאליה טסנו מלוס אנג'לס. וזה לא מפליא. למרות שממרום שבעת השבועות שלנו כאן האי Bohol והאי הקטן יותר שחובר לו יחדיו Panglau ממש לא נמצאים בראש רשימת ההמלצות, הצלחנו להשאר שם לא מעט זמן, הרבה בזכות הגסט האוס, ובזכות משפחת מרגלית. אבל אני מקדימה את המאוחר.
הרבה אנשים שואלים אותנו: "למה נסעתם לפיליפינים?" למי שעקב אחרי הפרקים הקודמים, בילינו כמעט ארבעה חודשים באניה אקדמית, ותכננו לקנות בסופם קרוון ולטייל בדרום אמריקה. מחסור חמור בקרוונים בדרום אמריקה (אני לא צוחקת) הוביל אותנו לשקול קנייה של קרוון בארצות הברית, שם יש עודפים, ולנהוג דרומה דרך מקסיקו עד דלא ידע. נחתנו בסן דייגו, בילינו שלושה ימים נהדרים עם צחי, קרן, אורן ואילן (אח שלי והמשפוחה) בפארק הלאומי על שם עצי יהושע, בילינו עשרה ימים בלוס אנג'לס ופגשנו חברים ותיקים וחדשים, חרשנו על אתרי הקנייה של רכבים משומשים ו... לא עשינו עם זה כלום. יוק. התכרבלנו בפוך מבולבלים, מעלים שוב ושוב טיעונים בעד ונגד כל צורת טיול וכל יבשת אפשרית. האירוח שלנו אצל כריס ואיבון עמד להסתיים והיינו חייבים לקבל החלטה. הצמדנו את הילדים למסכים והחלטנו שלא יוצאים מהבית עד שאין לנו החלטה סופית. פתאום שרון נזכר בחלום ישן לבקר בפיליפינים וככה תוך שעה הוזמנו הכרטיסים מלוס אנג'לס לסבו (העיר השנייה בגודלה בפיליפינים), נערך בירור על מעבורות לאי הסמוך בוהול, ונעשתה שיחת טלפון לגסט האוס עם המלצות - הלוא הוא הקוקו פארם.
איך שהגענו הרגשנו בבית, בקתות קש פשוטות פשוטות, אזור רביצה וערסלים, ארוחת בוקר פיליפינית מפנקת (אורז, שבבי קוקוס, תבשיל דלעת וחביתת ירק), ונס קפה חופשי על הבר. כל כמה דקות תפסנו את עצמנו וצחקנו על סבב התרמילאות הזה שנפל עלינו במפתיע. נוסעים בטרייסיקל (סוג של טוקטוק), מצמצמים חפצים, אוכלים מה שיש, פוגשים אנשים... ופה מגיע הקטע החשוב. בערב השני שלנו בקוקו פארם, הגיעו דיקלה ואושר, ואתם כליל, גומא, דולב, ושיזף שזכו אצלינו לכינוי "המפלצת הארבע ראשית" כי הן דיברו והשלימו זו את זו בהתרגשות מופלאה. מכאן ואילך, חוץ מאפיזודה של 24 שעות היינו יחד. ביום מטיילים, משחקים בחוף או בסככה, הילדים במרחב של שמחה ועברית. בערב - שיחות נפש של מבוגרים וגיטרות של תרמילאים ישראליים.
אז כיון שכל כך נהנינו, וגם בגלל שירד די הרבה גשם, ובוטלו כמה מעבורות, יצא שנשארנו עוד יום ועוד יום בקוקו פארם, וכך נטבע הביטוי "עד מתי קוקו פארם 2017?" בסוף כמובן שהצלחנו להחלץ משם ולשוט יחד במעבורת לאי קמיגין. בקרוב הפוסט והתמונות, יש למה לחכות!
חופים, קופים ונופים מרחבי בוהול בגלריה
press on the photos to see the titles
