רבע שעה אחרי השקיעה מגיחים עשרות אלפי עטלפים למעוף הדמדומים. כשהשמיים רצועת אשכולית דם, מנקדים היונקים המעופפים את השמים, משחירים אותם בצלליות כנפיים צפופות.
דורות רבים מספור יוצאים עטלפי הפירות של קונספסיון בתזמון מדויק מבין ענפי המנגרובים, דקות מדודות אחרי צניחת השמש שקרניה עלולות לחרוך את כנפיהם דקות הקרום.
העטלפים קדמו את פניהם של ראשוני המתיישבים, שחצו בעידן הקרח ליישב את האיים. העטלפים ראו את הספרדים מביאים את ישו ומריה ואת הקדושים. הם חזו באמריקאים מציגים את הקטשופ, הקוקה קולה ומוסיקת הפופ והיו עדים לאכזריות החיילים היפנים, שהביאו איתם תקווה ומיד לאחריה סבל גדול.
ולקראת בוקר היו חוזרים אל ענפי המנגרובים ונתלים כשראשיהם מוטים כלפי המים. מעכלים את הפירות בהם הזינו את גופם.
ואנחנו שטנו לעברם לעת ערב, לחזות מקרוב במעוף הדמדומים. משיט הסירה דומם את המנוע ככל שהתקרבנו, והמשיך לגרוף בדממה במוט במבוק. ושמענו את משק הכנפיים ואת הציוצים, והבחנו בראשונים לנסוק וברבבות שבאו בעקבותיהם. ויעל חשבה שזה יהיה נחמד להציע לתיירים הפלגת שקיעה עם יין וצפייה בעטלפים, ומשיט הסירה הוסיף, כבדרך אגב, שהם ממש טעימים.
